להקת אור התוף

התוף ככלי תקשורת הקדום ביותר שימש שבטים שונים ברחבי העולם הן ככלי תקשורת להעברת מסרים והן ככלי תקשורת בין אישית לפיתוח חיי חברה בשבט.

תקשורת משתמעת לשתי פנים הן אקטיבית בצורת הפקת צלילים והן פסיבית בצורת הקשבה .

הנגינה מחזקת את התקשורת הסביבתית אצל האדם המוגבל ,ע"י שילוב של הנגינה האקטיבית וההקשבה כדי להשתלב בתוך הקבוצה .

המנגן מקבל כלים שמועברים בכמה רמות ,התמודדות עם סביבה פעילה ועם הצורך להשתלב בקבוצה .

הנגינה על התוף מפתחת את הקורדינאציה מעצם השימוש בשני צידי הגוף ומאימון העברת מסרים מהמוח אל הידיים .התוף מאזן בין שני צידי הגוף ובכך משפר את המוטוריקה של הגוף בכלל .האיזון שמושג ע"י עבודה עם שתי הידיים בצורות שונות משפר את הקשר בין הגוף לנפש .

ההבעה האישית על התוף מאפשרת לאדם לבטא רגשות מודעים וכן רגשות מוצפנים ומודחקים עמוק בתוכו ובכך הוא יכול לשחרר חסימות רגשיות ולבטא שמחה בינו לבין עצמו ובינו לבין הסביבה .

המוסיקה מאפשרת לכל אדם לבטא רגשות שונים והיא אחד הכלים המאחדים את כל בני האדם ללא אבחנה במצבו השכלי .

ע"י הבעה ויצירתיות מתחזק בטחונו העצמי של האדם והרצון להתבטא ולפעול בחברה.

התוף ככלי ביטוי ראשוני הוא הנגיש מכל כלי המוסיקה מעצם היותו פשוט בבסיסו לתפעול, צורת הביטוי דרכו היא הפשוטה והנוחה ביותר ללימוד.

הקצב היינו חלק מחיינו הן מחוצה לנו כצלילי הטבע והן מבפנים כדפיקות הלב ומחזור הדם.

הניגון מגדיל את פתח היצירתיות באדם וע"י כך מלמד את האדם להכיר ולבטא את עצמו.

התוף ככלי קצב מחובר באופן ישיר לאדמה, עצם יצירת הצליל שולחת אנרגיית ריפוי לאדם.

טווח הצלילים של התוף רחב ומשפיע על רבדים שונים בגוף האדם מהחלק התחתון שקשור ליציבה ולמוטוריקה ועד החלק העליון שמשפיע על תפקודי המוח.

בהכוונה נכונה התוף הוא כלי עזר משמעותי בהתפתחותו של האדם בכלל והאדם המוגבל בפרט.